מיכל דרעי וימן

מיכל דרעי וימן, מעצבת תעשייתית, צלמת, הבעלים של "מלח" - סטודיו לעיצוב מוצרים אורבניים, וסטודנטית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בטכניון. נשואה לעומר, אמא לינאי בן השנתיים ולג'סי הכלבה.

הפרויקט
עמדת תצפית שמנגישה לעיוורים את החוויה המפעימה של צפייה בנוף הפתוח באופן שלם והרמוני בעזרת חושי המישוש והשמיעה.
בעמדה משולב לוח עם פני שטח בעלי טקסטורות מגוונות, שפותחו כשפה ייחודית, המייצגת את תצורות השטח כפי שהן נצפות דרך עיניים רואות. הטקסטורות מורכבות מקווי מתאר המעידים בעוביים ובאופיים על הנוף הנצפה מהעמדה, ומתבליטי אותיות טקסט הסבר נלווה בארבע שפות כולל ברייל. בעמדה משולב גם QR CODE שסריקתו מובילה לקובץ שמע, שמציע תיאור של הנוף הנשקף מהעמדה.
שילוב אמצעי החישה הללו – המישוש והשמיעה - מעניק חוויה הוליסטית של צפייה בנוף גם לאלו שאינם יכולים לראות באופן ברור או בכלל.
עמדת התצפית מונגשת גם לנכים וידידותית לילדים באמצעות איורים וצבעוניות עזה.

למה
את עמדת התצפית התחלתי לפתח לפני כארבע שנים, לאחר שהבנתי שהסדרת התנהלות העיוורים במרחב הציבורי מאופיינת אך ורק במענה פונקציונלי לבעיות, למשל הפרדה בין כביש למדרכה.
חשיבותם של המענים השונים לצרכים הקיומיים של העיוורים אינה מוטלת בספק, ועם זאת בלטה בחסרונה התייחסות לחוויה הרגשית של ההימצאות במרחב ולהנאה ממנו ומאיכויותיו.
עמדת התצפית לעיוור מעניקה לעיוורים את ההזדמנות להיות שותפים לחוויה שבהימצאות במרחב הציבורי, שעבור הרואים היא מובנת מאליה.
בשנים האחרונות זוכה תחום הנגשת המרחב הציבורי לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים לרוח גבית מהממסד בין היתר בחקיקה תומכת. עמדת התצפית לעיוור מתחברת ללגיטימציה, לתשומת הלב הציבורית ולשיח המתפתח על החשיבות שבהנגשת המימד החוויתי-תחושתי-רגשי לצד זה הפיזי, עבור אנשים עם צרכים מיוחדים.

הצעד הבא
אני מקווה שיופיעו כמה שיותר עמדות תצפית כאלו במרחב הציבורי, ומתכננת להמשיך לפתח ולעצב מוצרים אורבניים שקיומם מהווה מימוש פוטנציאל חבוי מהעין לעשייה עיצובית חברתית משמעותית.